דבארי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

המבקש (להלן:"התובע"), הגיש תביעתו נגד המשיבה על נזקים שנגרמו לו עת היה מבוטח כתלמיד בבית הספר המקיף בשגב שלום. התובע מבקש כי בית המשפט יעשה שימוש בתקנות 127 ו-130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") ויפטור אותו מהגשת חוות דעת מומחה מטעמו ותחת זאת ימנה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה מטעם בית משפט על חשבון המשיבה.

התובע טוען כי בתאריך 9.10.2008 עת למד בבית הספר המקיף בשגב שלום, במהלך שיעור ספורט נפל במשחק במגרש כדורגל וכתוצאה מכך נפגע בשורש כף ידו השמאלית. לטענתו פגיעה זו הביאה אותו כדי אשפוז בבית החולים וניתוח בשורש כף ידו.

לטענת התובע הדרך היחידה להוכיח נכותו הינה על ידי מינוי מומחה מטעם בית המשפט, שכן ידו אינה משגת ואין באפשרותו לשלם בגין חוות דעת מומחה.

בתצהיר המלווה בקשה זו מצהיר התובע כי הינו חסר כל אמצעים, ואין ביכולתו הכלכלית לשאת במימון חוות דעת, כי אין ברשותו רכוש וכי ביום 12.12.2013 נפצע בתאונת עבודה קשה במהלכה נחבל בכף רגלו ועליו לעבור ניתוח. לטענתו הוא שוהה באי כושר מעבודתו ונתמך על ידי בני משפחה וחברים.

המשיבה (להלן: "הנתבעת") מתנגדת לבקשת המבקש למינוי מומחה מטעם בית המשפט מן הנימוקים הבאים:

תיק זה עניינו תביעה לתשלום תגמולי ביטוח מכח פוליסת תלמידים. המבקש נמנע מלצרף לכתב תביעתה חוות דעת התומכת בטענותיו בעניינים שברפואה.

הנתבעת טוענת כי חסרון הכיס ממנו סובל המבקש אינו עולה כדי "טעם מיוחד" כדרישת תקנה 127 לתקנות.

עוד טוענת הנתבעת כי מקום בו טרם הוכחה חבותה אין די בטיעון חסרון הכיס. הנתבעת טוענת כי מהמסמכים הרפואיים עולות סתירות הנוגעות למועד קרות התאונה ועל כן מבקשת לפצל את הדיון כך ששאלת החבות תידון קודם לשאלת הנזק.

עוד טוענת הנתבעת להיעדר תשתית ראייתית וכי מסמכים רבים צורפו לכתב התביעה ורובם אינם רלוונטיים לפגיעה הנטענת.

לסיום טוענת הנתבעת כי לא ניתן ללמוד ולו במעט מתדפיס חשבון הבנק שצורף לבקשת התובע וכי ככל שאכן נפגע בתאונת עבודה הרי שהוא זכאי לקבל דמי פגיעה מהמל"ל.

דיון והכרעה

תקנה 127 לתקנות קובעת:

"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א–1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

תקנה 130 לתקנות קובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין שבמחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט)."

שילובן של שתי התקנות המוזכרות מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ולמנות מומחה מטעמו, אולם נדרשים לכך "טעמים מיוחדים שיירשמו" כמצוין בתקנה 127 לתקנות.

עניינם של אותם טעמים הוזכר לא אחת בפסיקה שקבעה כי הצורך בחוות הדעת וחסרון כיס המונע הגשתה, יכולים להוות טעם מיוחד לעניין זה.

ראה בהקשר זה למשל רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ. בוריסי יצחק, בו מוזכר חיסרון כיס לקבלת חוות דעת רפואית, כאחד הטעמים שבשלהם ניתן לפטור תובע מלהגיש חוות דעת כזו:

" נראה לי, שבנסיבותיו המיוחדות של המקרה, רשאי היה בית המשפט לעשות שימוש בסמכות הנובעת מצירוף שתי התקנות הנ"ל ולמנות מומחה רפואי ... עוד יש להזכיר, שלטענת המשיב, מנע ממנו חסרון כיס מלפנות לקבלת חוות דעת של רופא מטעמו.."